פסק-דין בתיק ע"פ 8916/04

1.         לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט אלכסנדר רון) בת"פ 1503/02, מיום 17.10.04, שניתן לאחר הרשעתו של המערער ביום 1.6.04, בגדר הסדר טיעון ולאחר צירוף אישומים נוספים, כלהלן: ניסיון פריצה למקום שאינו מיועד למגורים- עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בצירוף סעיף 34ד (כך, במקור, בגזר הדין, צ"ל ס' 25); בשלוש עבירות של אחזקת רכוש שהושג בפשע - לפי סעיף 411 לחוק; בשתי עבירות של אחזקת רכוש החשוד כגנוב - לפי סעיף 413 לחוק; באחזקת סכין שלא כדין - לפי סעיף 186(א) לחוק; באחזקת כלי ירייה בלא רישיון -לפי סעיף 16(2) לחוק כלי ירייה, התשי"ט-1949; בניהול מקום לעריכת משחקים אסורים - לפי סעיף 228 לחוק; בסחיטה באיומים - לפי סעיף 428 לחוק, ובהפרת הוראה חוקית - לפי סעיף 287(א) לחוק.

2.         בית משפט קמא גזר על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, וכן מאסר על תנאי.

העובדות

3.         העובדות בהן הודה המערער הן כלהלן:

א.                  ביום 30.1.02, סמוך לשעה 8:00, בביתו שברחוב רוז יוסף שבראשון לציון, החזיק המערער אקדח ברטה 0.22 וב-34 כדורים, מבלי שהיה ברשותו רישיון לנשיאת אקדח וביודעו שהם חשודים כגנובים (פ.א 1295/02).

ב.                  ביום 2.2.02, סמוך לשעה 00:50, ניסה המערער לפרוץ לחנות "עוף בגריל" בכוונה לבצע גניבה (פ.א 213/02).

ג.          בין התאריכים 6.9.02 - 9.9.02, קיבל המערער נכסים, ביודעו כי הם נגנבו, נסחטו או הושגו בפשע (פ.א 2465/02).

ד.         בתאריך 17.9.02, ברחוב הרקפת בבית השמש, החזיק המערער ארבעה סכינים מחוץ לתחום ביתו וכשל מלהוכיח כי החזיקם למטרה כשרה. באותו מועד החזיק המערער רדיו-דיסק, פלפון ואיתורית שהיה לגביהם חשד סביר שהם גנובים (פ.א 2479/02).

ה.         ביום 8.1.03, וכן בעשרת הימים שקדמו לכך, ניהל המערער, או לחלופין - החזיק מקום למשחקים אסורים או לעריכת הגרלות והימורים (פ.א 132/03).

ו.          בין התאריכים 7.2.03-8.2.03, קיבל המערער מוצרי חשמל ונכסים אחרים ביודעו כי אלו נגנבו, נסחטו או הושגו בפשע (פ.א 343/03).

ז.          בין התאריכים 25.1.03-24.1.03, קיבל המערער נכסים ביודעו כי נגנבו, נסחטו או הושגו בפשע (פ.א 197/03).

ח.         על-פי האמור בעובדות כתב האישום בת"פ 2479/03, סחט המערער, ביחד עם אחר, גבר חרדי נשוי בשם י', לאחר שצילמוהו מקיים יחסי מין עם אשה בשם נ'. המערער והאחר הציגו למתלונן את הסרט ואיימו עליו כי יפרסמוהו אם לא ישלם להם סכום של 30,000 דולר או יעביר לרשותם את רכבו הפרטי.

4.         על-פי הסדר הטיעון האמור, טענו ב"כ הצדדים באופן חופשי לעניין העונש לאחר שנתקבלו תסקיר מטעם שירות המבחן וחוו"ד מטעם הממונה על עבודות השירות, וביהמ"ש קמא גזר את העונש שגזר. 

נימוקי הערעור

5.         ב"כ המערער, בטיעוניו הממושכים והמפורטים לפנינו, סבור כי טעה בית-משפט קמא בהתעלמו מרצונו הכן של המערער בשיקום הריסות חייו וחפצו הרב בפתיחת דף חדש עבורו ועבור משפחתו, תוך שהדגיש בדבריו את המלצת שירות המבחן, שלפיה בשקילת העונש מומלץ להביא בחשבון את מצבה הקשה של משפחת המערער, במיוחד לאחר פציעת אשתו בתאונת דרכים. עוד טען ב"כ המערער, כי בית-משפט קמא לא ייחס משקל הולם למעורבותו של המערער בפרשה בטחונית חסויה, במהלכה סיכן עצמו למען בטחון המדינה והשיג תוצאה רבת-משמעות לביטחון המדינה. מוסיף ב"כ המערער ומלין, כי היה על בית-משפט קמא להעניק משקל ראוי יותר לעובדה שהמערער שהה במעצר בית למעלה משנה וחצי, כמו גם לעובדה כי במהלך מעצרו נגזר עליו לישון על רצפה מזוהמת במשך תשעה לילות. לבסוף טען, כי שגה בית-משפט קמא עת הורה בגזר-דינו לחלט סכום של 2,500 ש"ח, שהופקד על-ידי המערער כעירבון כספי במסגרת ת"פ 1744/03.

6.         ב"כ המשיבה טענה, כי הערכאה הקודמת הביאה בחשבון שיקוליה לעונש את מכלול הנימוקים לקולא, ועל-כן סברה שאין מקום להתערב בעונש, שאינו חמור לאורן של העבירות החמורות והרבות שעבר ונסיבות ביצוען.

דיון

7.         ככלל, אין זה נוהגה של ערכאת הערעור להתערב בגזר דינה של הערכאה קמא, אלא- אם-כן תשתכנע כי לנגד עיני הערכאה הראשונה עמדו שיקולים פסולים או שיקולים מוטעים, או שהעונש שנגזר מופרז באורח "קיצוני" לקולא או לחומרא. אבני הדרך במישור התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין שהטילה הערכאה הדיונית על פלוני סותתו זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון. לעניין זה ראו, לדוגמא, דבריו של כב' הנשיא (דאז) מ' שמגר ברע"פ 152/84 - מדינת ישראל נ' אורי קריף (פ"ד לז(4), 839):

"בית המשפט המחוזי אינו חליפו של בית-משפט השלום, והוא אינו דן בענין תוך הפעלת שיקולים, אותם היה מפעיל, לו ישב מעיקרו כערכאה ראשונה. ערכאת ערעור נקראת לבחון, אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הערכאה הראשונה, אם עמדו לנגד עיניה של הערכאה הקודמת שיקולים פסולים או מוטעים, אם הערכאה האמורה התעלמה מנתון בעל חשיבות, אותו הייתה צריכה לכלול בין שיקוליה, או אם העונש סוטה באופן חלקי על מסקנותיו של בית-משפט השלום... אם ערכאת הערעור תמדוד כל מקרה על-פי אמת מידה בלתי מסויגת ותבחן כאילו מחדש, מהו העונש ההולם, הרי יפגע מכך ללא הצדקה מעמדו של בית המשפט, ששמע את העניין והתרשם במישרין מן העדויות (ובין היתר גם מגישתו של הנאשם), יתרבו ערעורים, שיוגשו רק מתוך תקווה שערכאת הערעור תנהג בחמלה רבה יותר, וייפגע ערכה של הענישה כאמצעי להגנתו של הציבור הרחב."